האם אתה זוכר מתי בפעם האחרונה חיית או חשת כאבי ראש תכופים, בעיות שינה, חרדה מפני שימוש בסמים (קפה, טבק, אלכוהול, סמים וכו '), חוסר יכולת לחיות בצורה רגועה, חוסר סבלנות ועצבנות, פגיעה של כושר העבודה ואיכות השירותים שאתה מספק ללקוחות שלך (פנימיים או חיצוניים), עלייה באינטראקציות עוינות ותקשורת לקויה ???
אם חלק מהתיאורים לעיל גורמים לך להרגיש מזוהה, אני חושב שאתה צריך להקדיש כמה דקות לקריאת המאמר הבא שכתבתי לאנשים כמוך. אבל אם מעולם לא חוויתם אף אחד מהם, אתם נקראים לאמת מה לעשות כדי להמשיך להימנע מהם!
דרך השיחות השונות שאני מקיים עם חברים, משפחה ומכרים, גיליתי בהדרגה כי אחוז גבוה מאוכלוסיית הפייסה סובל ממספר גדול של תגובות שליליות לסביבת העבודה בה הם מוצאים את עצמם, אלה אולי בגלל הכפולה דרישות יומיומיות המהוות חלק מצרכי המקצוע והעבודה שלנו; הטלפון מצלצל, תיבת הדואר הנכנס שלך בדואר האלקטרוני מגיעה כמעט ל 100%, הבוס שלך זקוק לדוחות בדחיפות ואחרון חביב עליך להיעדר מעמדתך בכדי להשתתף בישיבה שנקבעה כמה ימים מראש! בכל המצבים האלה לא נותר מה לומר. אני לא נותן יותר !!!!!
אבל…. מה קורה כשגופך באמת מתעלף וכבר אין לך איך להגיב לחובות שלך?
אחת התגובות יכולה להיות לחץ תעסוקתי כרוני (תסמונת BURNOUT BO), עם ביטויים ספציפיים. לאורך כל השנים הללו היה זה נושא לוויכוחים חדים בתחום המדעי. העלייה המהירה בעבודה על BO נקשרה לצורך ללמוד אותה ביחס ללחץ עבודה, והדגש שחברות ומוסדות שירות שמו שם על הצורך לדאוג יותר לאיכות חיי העבודה שהם מציעים לעובדיהם. המבקשים לשפר היבטים כמו:
- סביבת עבודה גופנית: רעש, תאורה, רעידות, טמפרטורה, היגיינה, רעילות, זמינות בחלל, עומס יתר, משמרות מסתובבות וכו '… איכות יחסי עבודה בין אישיים: עם בוסים, עמיתים וכפופים להם, חוסר לכידות קבוצתית, פיתוח מקצועי אימונים נגד טכנולוגיות חדשות כמו גם היבטים ארגוניים אחרים, שביניהם כדאי להדגיש שינויים במיומנויות הנדרשות, קצב העבודה, מידת ההשתתפות, אוטונומיה ופיקוח… ולבסוף. תמיכה במערכות יחסים חוץ-ארגוניות (משפחה, חברים…)
אבל… כאשר חברות מתעלמות מהמניעה והטיפול בגורמים אלה, דווקא כאשר חלק גדול מעובדיהן, כמתואר על ידי הפסיכולוג פרר, »מתחילים להבין שמשהו לא בסדר בעבודתם, משהו לא בסדר ברמה הארגונית. תחושת הכישלון פולשת אליהם והם סובלים מתופעות חרדות ודיכאוניות, הם יכולים אפילו להאמין שהם חולים גופנית. התהליך הוא מחזורי: לאחר פיטורין הם חוזרים לתפקידם כי בא להם לעבוד אבל נתקלים באותן בעיות. נפגעים יתארכו יותר ויותר ועלולים להוביל לנכות.
על כל האמור לעיל, ברצוני לפנות הן למעסיקים והן לעובדיהם על מנת להביאם למודעות לתפקיד שעל כל אחד מהם למלא מהעבודה שלהם למניעת תסמונות כאלו שיכולות להחמיר אחר כך, הכרוכות בפיזיות רציניות ו נַפשִׁי. אבל איך עושים זאת? לדברי פרופ 'מונדלו, «יש לתכנן את העבודות כך שיהיו באיכות. בדרך זו החברה תרוויח בפריון ובתחרותיות, אך כך גם העובד באיכות החיים. אני מסכים עם הפרופסור אך להצעתו הייתי מוסיף שההתחייבות היא לא רק של החברות מכיוון שכל אחד מהעובדים צריך לארגן גם את מרחב התפוקה שלהם וגם את שעות העבודה שלהם, זה כולל ניהול מסלול טיול יומי, פגישה עם פגישות ב מזג אוויר,שימוש הוגן בזמן העבודה, צמצום ימי החיברות במסדרונות עם עמיתים, כוונה לעדכן את תיבת הדואר הנכנס של השולחן, להגיב בזמן לבקשות שהגישו עמיתינו, הבוסים או הכפופים להם וכו 'וכו' וכו '.
האסטרטגיה נקבעת על ידי כל אחד על פי הצרכים וההתחייבויות העומדים לרשותם, הדבר החשוב הוא שננקוט עמדה מונעת ומתקנת כדי להימנע מלהישרף !!!!
וזכור...
אם אתה מציג אחד מהסימנים המתוארים במאמר זה, אל תהסס להתייעץ מייד!
