אֶקזִיסטַנצִיאַלִיזם
באקזיסטנציאליזם הם מאשרים כי האדם הוא ישות "שנזרקת לעולם", ניתן לפרש ביטוי זה כפשוטו: האירופאים מרגישים נזרקים לעולם חסר-יכולת, מושלך מבתיהם ההרוסים וביטחון אמונותיהם, ערכיהם ואידיאלים שלהם.. באופן כללי המושג "קיום" מנוגד למהות ואינו, באופן עקרוני, מונח שניתן להגדירו מכיוון שההגדרה מתייחסת למהות. אבל עבור האקזיסטנציאליסטים, למונח זה יש משמעות מוגבלת, זו דרך ההוויה האישית של האדם.
כך רק האדם "קיים" כראוי, מכיוון ש"אדם "ו"קיום" נלקחים כמילה נרדפת. ובמובן זה קיום מרמז על חופש ומצפון, במילים של ג'ספרס:
קיום הוא מה שאינו מושא לעולם; זהו המקור ממנו אני חושב ופועל, ועליו אני מדבר בקטעים שאינם ידיעת דבר: 'קיום' הוא המתייחס ומתייחס לעצמי ובתוכו להתעלות משלו.
לפיכך, האדם קיים במידה שהוא מקורו של עצמו ועושה את עצמו באמצעות בחירותיו החופשיות. סארטר יאמר שבאדם הקיום קודם למהות… או במילים אחרות, האדם הוא חופש:
אי אפשר להבדיל בין מה שאנו מכנים 'חופש' לבין היותה של 'המציאות האנושית' סארטר, ישות וחוסר כל.
באופן שונה בהיידגר, קיומו של האדם אינו קודם למהותו מכיוון שמהותו מורכבת באותה קיום.
ההשלכות של זיהוי קיום עם האדם הן שהדברים "הם" אך אינם "קיימים" במובן קפדני, ומצד שני, קיומו של האדם יכול להיות בלתי-אמתני אם הוא מוותר על חירותו. עבור קיום, קיום זה להיות בעולם ולהתייחס לדברים וליצורים קיימים אחרים. אבל זה לא פשוט להיות בין הדברים, אלא לפנות אליהם. גישה זו מובנת כהתעלות, כלומר השארת התודעה של האדם ללכת לכיוון העולם.
להיות בעולם זה משהו פעיל לחלוטין. האדם הוא בין הדברים האחרים, מהלך ביניהם בצורה מעוניינת (מעשית): הוא דואג לדברים, הוא דואג להם. כך האדם יוצר את הדבר היחיד המהווה את עולמו ה"אמיתי ". מערכת יחסים של כלים זה לזה ולאדם. כך נוצר המרחב האנושי של העולם.
מושג מרכזי בתוך האקזיסטנציאליזם הוא זה של אפשרות שמזוהה עם החופש מכיוון שאני חופשי מכיוון שיש לו אפשרויות ובזכותו אני עושה את עצמי.
התנהגות אנושית
רוב הפסיכולוגים מסכימים כיום כי המטרה הנכונה של מדעי הפסיכולוג היא התנהגות אנושית. עם זאת, על ידי "התנהגות אנושית" מובנים דברים רבים, מלבד היותם ניתנים לגישה מנקודות מבט שונות מאוד.
התנהגות אנושית היא המאבק על חייו של הרך הנולד פג. אמנים, מדענים, מורים, פוליטיקאים, מפעילים התנהגות אנושית כאשר הם מיישמים את הידע והכישורים שלהם על משימותיהם המקבילות. התנהגות אנושית היא הפנטזיות של ילד, חלומותיו של המתבגר, הזיות של האלכוהוליסט. התנהגות אנושית ידועה, אך מובנת היטב.
כשאנחנו מדברים על התנהגות אנו מתייחסים קודם כל לפעילויות הברורות והברורות שניתן לראות על ידי אחרים: ההליכה, הדיבור, האשך, הפעילות היומיומית שלו… התנהגות זו נקראת התנהגות ניכרת מכיוון שהיא ניתנת לצפייה חיצונית.
כדי לטפל בכל בעיה אנושית עלינו לנסות להבין תחילה את ההתנהגות האנושית בדרך מדעית. מה זה אומר? הבנת התנהגות "ברמה המדעית" פירושה שאנחנו צריכים לדעת את העקרונות השולטים בה.
ישנם שלושה עקרונות:
סיכוי, מוטיבציה ומטרה.
- צירוף מקרים: לעיקרון זה כל ההתנהגות נגרמת, היא מצייתת למטרה. במצב נתון אנו מתנהגים בדרך זו ולא אחרת: על פי עיקרון זה עלינו לחפש את הסיבה לייחודיות זו של התנהגות באירועים קודמים ולא לתוצאה או לביצועה. מוטיבציה: כל התנהגות מונעת על ידי משהו. מטרה בהתנהגות, ועל ידי זה ההתנהגות של האדם הגיונית וניתן לפרש אותה.
ההתנהגויות שונות זו מזו מכיוון שהנושאים: נמצאים במצבים שונים, יש הבדלים אישיים, רודפים אחר מטרות שונות.
מהי התנהלות? אנו מבינים על ידי ביצוע הפעולה המבוצעת כתגובה לגירוי. מעשה זה כולל חשיבה, תנועות גופניות, הבעת פנים ופה, תגובות רגשיות.
אקזיסטנציאליזם והתנהגות נורמלית של הנבדק
התנהגות היא הכלי שבאמצעותו ההוויה מבטאת את קיומה בעולם, ממציאה, מגלה, נותנת משמעות וסדר ליקום ולכן יוצרת נורמות (מערכות משפטיות) של דו קיום, שבאותו הזמן מנוגדות ל עצם קיום האקזיסטנציאליזם האומר כי האדם הוא חופש.
לפיכך, החוק אינו קיים את האדם לפני כן, האדם יוצר את החוק ומקיים אותו מראש. היחידה בעלת הכוח הגדול ביותר מטילה את החוק על זה שיש לו הכי פחות כוח. במילים אחרות, החוק אינו מקיים את הכוח ואינו מייצר או מגביל אותו, אם הוא נוטה ערוצים שהאחרון עולה על גדותיו עם עושרו העצום.
חוק שנוצר על ידי כוח, זה כמו החומר, שמירה על מרחקי המקרה, כבר לא ישוחזר או ייהרס, זה רק ישתנה.
נורמה היא חייבת להיות של משהו שכבר הוא, הוא ישות של ישות. במילים אחרות, נורמה מבטאת נורמליות נורמטיבית, זו צורה המחייבת חומר כדי להיות הגיוני. חוקה אינה נורמה, זה עניין המחייב צורה. נורמות חוקתיות זה דבר אחד והחוקה היא אחרת. התשובה למה היא חוקה היא תשובה אונטולוגית. איננו יכולים להגיב באמירה כי חוקה היא מערכת של נורמות משפטיות, שנאספות במסמך חגיגי, המקדשת זכויות אינדיבידואליות וחלוקת הסמכויות, וכי לשם שינוי שלה נדרש נוהל קשה יותר מזה המשמש לשינוי נורמות אחרות. אשר נוקטים בו למטרות תוקף, כלומר החוק העליון (ראש הפירמידה החוקית) המחולק לחלקים דוגמטיים ואורגניים,שכדי לשנות זאת הוא זקוק להליך מיוחד עליו תלוי תוקף מערכת המשפט. ואנחנו לא יכולים לענות ככה, לא בגלל שאנחנו לא אוהבים את ההגדרה, אלא בגלל שהיא שקרית. הגדרה זו כוללת את הפורמליזם הקלניאני, את התפיסה הפורמלית ואת החומר, מה שמשתמשים באופן מסורתי. בקיצור, זו ההגדרה התוחמת את התפיסה התיאולוגית של החוקה, דוגמטית ולא מדעית בהגדרתה.הגדרה זו היא שתוחמת את התפיסה התיאולוגית של החוקה, דוגמטית ולא מדעית בהגדרתה.זו ההגדרה התוחמת את התפיסה התיאולוגית של החוקה, דוגמטית ולא מדעית בהגדרתה.
חוקים ונורמות משפטיות חייבים להופיע לנו בהכרח בכל תופעה כמאפשרת את התופעה. מצפון בא להודות בקיומם של חוק ונורמות משפטיות. התופעה המשפטית מוצגת באמצעות תודעה משפטית, אך ההוויה עצמה אינה תלויה בה.
לכן נושא קיים ומדגים את קיומו באמצעות ההתנהלות עמה הוא יוצר את הזכות שבתורו מגביל את קיום ההוויה.
