יש להודות כי בעשר השנים האחרונות גברה תשומת הלב לנושאים חשובים כמו התחממות כדור הארץ, שינויי אקלים, הריגת פילים או הסכם פריז, אך יש לומר כי עדיין נותר הרבה לעשות. לדוגמה, לסרטון של גברת מסכנה שנפלת בסולם יכול להיות עשרה או עשרים מיליון צפיות, בעוד סרטון אחר, באורך דומה, אבל על שינויי אקלים או יערות יערות, אם הוא יגיע למאה זה המון. לאלו מאיתנו שעובדים על סוגיות אלה הדברים חזקים למדי, אך יחד עם זאת המנוע הוא שממשיך אותנו.
וזה שאנחנו ב"ציוויליזציה של ההצגה ", כפי שטבע אותה מריו ורגאס לוסה, כותרת המאמר שלו בנושא. בתיאור המרהיב הזה של התקופה בה חיינו לחיות, סופר "העיר והכלבים" מספר על פסל צעיר שניסה להופיע בפריז, ללא הצלחה. אפילו החתול שלו לא הגיע לתערוכות הקטנות שלו. הם היו אובדן טהור. יום אחד הוא הלך לתחנת רדיו וסיפר להם מה הוא מתכוון. הם מצאו את מה שהילד תיאר להם כראוי לחדשות והם מייד החלו לשדר אותו. לראשונה בפריס הוצגה דוגמה של פסלים שעשויים מצואה אנושית אותנטית. למותר לציין שתור האנשים הסתובב סביב הרחוב והילד הפך את החרא לזהב.
אנקדוטה זו היא סימפטום של עידן של סנסציות, סנסציוניזם, חיפוש הנאה במוזר, בעולם שלא נראה או נעשה מעולם, בחידוש כבידור, המחזה, החדשות הקלות, הדימוי הקל, הווידיאו המהיר או הסרטון חסר ההשלכות. נלקח ומשוחרר מהטלפון הנייד. כל זאת יחד עם הזמן הקצר המוענק לכל תוכן שביקר בו, מכיוון שיש להמשיך הלאה לשני, לקישור שנמצא וכך כל היום, עם הנסיבות המחמירות שכשמגיע הלילה, נותרו מעט מאוד מאות ומאה אמצעי נושאים מכל הסוגים שנראו ביום. אנו נמצאים בתקופה מסחררת, של מיידיות, פרגמטיזם, של האדם שרוצה הכל במהירות. זמן המגורים הממוצע אי שם ברשת נמדד בשניות.
אך לא רק הטכנולוגיה הייתה זו שהביאה אותנו עד לתקופה זו של "הימים של קרפה", הקובעת ליהנות מהיום כאילו היה האחרון. ישנם גורמים אחרים מאשר "גאדג'טים" ו- "אפליקציות" ושהעלו עניין בידע לרמה שלישית. חברות החלו למשוך ספרות, פילוסופיה והיסטוריה מפנסומים. עורכים מעדיפים כעת סיפורים מוסריים, רבי מכר וקומיקס אינטראקטיבי על פני ספרות. כמה סוכנויות ספרות מפרסמות שלטים "לא התקבלו בשירה" באתרי האינטרנט שלהם. רק "היזהרו, כלב אמיץ, משוררים לא מתקרבים!" זו "תרבות המאה ה -21", אומרים מי שמגן על מערכת זו.
ויקטור פרנקל במאמרו "מתמודד עם החלל הקיומי", כבר בשנות החמישים דיבר על התסכול שפירושו של חוסר משמעות בחיים, רמז חשוב להבנת המתרחש. אנו מוצאים גם חוט נפוץ באספידיו פרייר ב"מילאוריסטות "שלו, דיוקן דור אלף יורו", המתייחס לנוער אירופי, אך פחות או יותר רלוונטי לכל קווי הרוחב. פרייר מספר לנו ב -2006 על מספר אנשי המקצוע הצעירים, המבריקים, בוגרי הלימוד בהצטיינות, דוברי שלוש וארבע שפות, אך חייבים לחיות ברדיפות, עם משכורת ממוצעת של אלף אירו לחודש, שמאז ירדה ועכשיו רבים הם היו רוצים להרוויח את אלפי האירו האלה, שנאלצים לגור קרוב להוריהם עד גיל 30 ו -40,בחברה אמידה שלא גמלה אותם על מאמציהם, הרבה פחות הידע שלהם. בפניהם, כמעט מהעריסה, הוריהם אמרו שאם ילמדו קשה ויסיימו ציונים טובים, יבטיחו להם איכות חיים מעולה, הבטחה שלא התקיימה ברוב המקרים.
בהתחשב במציאות זו, כיצד ניתן לדרוש מהם רכישת ידע רב יותר? הצעירים האלה, ששרפו את הריסים שלהם לומדים חלק ניכר מגיל ההתבגרות והנעורים שלהם, לאחר שהוכנסו לשוקי העבודה, התרסקו למציאות הקשה שהמשכורת בקושי מספיקה כדי לשרוד. אחרים סובלים ממזל רע יותר מכיוון שהם לא מצליחים לעזוב את צבאות המובטלים ורבים מקבלים רק משרות של מתמחים, כמעט ללא שכר. גרוע מכך, במבט האחורי הם רואים עצות הוריות שוב ושוב, אך כשהם מסתכלים דרך השמשה הקדמית מה שהם רואים הם הרבה אנשים מוכנים שלא כהלכה, שוחרים בבריכות מלאות בשטרות, לעתים קרובות מכסף רע היה.
באופן גס, מה שמתואר כאן הוא האמלגם של ימינו, מעשה תסכול, זעם, טינה ומרד, ומסביר, בחלקו, מדוע הגברת הזקנה שנופלת במדרגות יש עשרים מיליון ביקורות ונושאי פלנטה מאה. הקליפ מהיר ומהנה יותר מעשר הדקות שלוקח לקרוא את מה שקרה לג'ונגל בבורנאו, רק כדי לציין דוגמא. אין זה מפתיע שהפיצוי של הכוכב, שהובטח לבני הנוער על ידי אותו דור שהציע איכות חיים תמורת קורבנות בית ספר, אינו אמין, מדוע זה אמור להיות? האם הפוליטיקאים מהווים דוגמא טובה? כל זה ביסוד ראשם כמו ערפילית בלתי מוחשית, בעוד ש"קרם המילה "הוא הימור בטוח ומשתלם יותר עבורם. בהתחשב במציאות זו, לא קל לאלה מאיתנו שיש להם אקטיביזם של כדור הארץ תשוקה לגרום צעירים ולא כל כך צעירים למקד את תשומת ליבם בגזי חממה, פיתוח בר-קיימא או ההרס שמתרחש ברגע זה יער הגשם באמזונס,הריאה בעולם.
ה- COP23, בחסות האו"ם, מתקרב, שייערך בעיר בון הגרמנית, בין 6 ל -17 בנובמבר הבא. בראשותו עומד פיג'י, אותו אי קטן ומקסים באוקיאנוס השקט, הפגיע מאוד לשינויי אקלים. אז הפרק העשרים ושלושה של ועידות שינויי האקלים יהיה הראשון שיש לו שני ראשים. יתכן שההזדמנות תהיה טובה להתחיל למקד את תשומת הלב באירועים אלה ובמיוחד לערב ילדים, מתבגרים וצעירים, כפי שהאו"ם וארגונים אחרים כבר עושים. זה מאוד משמח לשמוע ילדים מרחבי רוח שונים מדברים בכל כך הרבה רגש וכנות על כדור הארץ ועל העתיד שהם רוצים לאמא אדמה. זו באמת עבודה ראויה לשבח של האו"ם. לסיכום, חובה להעניק הכרה מיוחדת לגברת פטרישיה אספינוסה,מזכירת ה- UNFCCC *, שהעניקה לה עולם להביא את COP23 לסיום מוצלח. כדאי לבדוק את האירוע הזה.
* אמנת המסגרות של האו"ם בנושא שינויי אקלים
למידע נוסף על הכותב בקר
בכתובת: אתר: http://sgerendask.com/articulos-publicados
טוויטר: @sgerendaskiss ו- @sandorgerendask
פייסבוק: סנדור אלחנדרו גרנדס-קיס ולוס ליבוס דה גרנדס-קיס
לינקדאין ואינסטגרם
