רגשות הם חלק מהפאזל הבסיסי הכרוך בהפיכתו לאדם טוב, לניהול חיים מכובדים, וגידול ילדים רחמנים, טובי לב ולא אלימים. לשם כך יש צורך לטפח צדק (או צדק), אהבה (או צדקה), סבלנות, חמלה, נדיבות, הכרת תודה, סובלנות, אומץ, יושר וידע עצמי.
עליכם לקחת בחשבון גם עקרונות כמו זה שקובע כי עליכם להתייחס לאחרים כפי שאתם רוצים שיתייחסו אליכם ולהכיר בכך שכל בן אנוש שווה לא פחות מאחד.
מה שנאמר, בטווח הרחוק מתורגם לבריאות טובה, מכיוון שזה מרמז על טיפוח רגשות חיוביים, מה שמגביר את ההתנגדות של מערכת החיסון. לשם כך יש צורך למקם את עצמכם במקום של אחרים, שלמענם עלינו להתחיל להשוות את עצמנו עם חברינו, להתחלף איתם ולשקול אחרים חשובים כמונו, בהנחת נקודת המבט שלהם, כדי להיות מודעים לאנוכיות שלנו יְהִירוּת.
במקרה כזה אתה מתחיל להרגיש באגו שלך, את הגועל שתרגיש עם כל אדם אנוכי.
האפשרות האחרת היא לעורר תחושה של אהבה, לחשוב עליה, מישהו שמעורר את האהבה שלנו, כמו אם שמקריבה את עצמה ודמיין שהיא עוברת מצב קשה. כאשר חזון זה מתחזק, ניתן להרחיב אותו כדי להקיף אדם אחר ולבסוף, את כל היצורים החיים. בדרך זו מתפתחת תחושת חמלה, המוגדרת כרצון להועיל לא רק לעצמנו, אלא גם לאחרים.
החמלה מתעוררת כביטוי מצפוני ספונטני, אותו יש לטפח על ידי הבעת תפילת אהבה בכל בוקר והקדשת כל הפעולות לשירותם של אחרים. לפיכך נציין כי בפילוסופיה הטיבטית, אחת ממסורות המדיטציה המודעת מסיימת כל מפגש בתרגול קצר של "מטה", מילה שבשפת הפאלי פירושה "טוב לב".
תפילה זו מבטאת את אותה תשוקה לחמלה כלפי עצמו, לאנשים אהובים, אפילו לאנשים שאיתם יש לך בעיות, ולבסוף, לכולם.
במילים אחרות, החמלה בבודהיזם הטיבטי כוללת במפורש גם את עצמך וגם את האחרים והיא באה לידי ביטוי בתפיסה הבאה, "מי יתן לי להועיל מתועלת כל היצורים."
