מהבדיקה וההערכה של כמה חוויות בינלאומיות מצליחות (ביניהן החוויה הצ'יליאנית), הנה הצעה סינתטית על העקרונות הבסיסיים עליהם צריכה לנוע מערכת מודרנית של ניהול מדיניות חברתית בארגנטינה, אזור כשמדי שנה מקצה הממשלה הלאומית כ 17,000- מיליון דולר ארה"ב, אם כי עם מעט מאוד תוצאות ועם אחוזי יעילות נמוכים בפעולות והתכנית המתבצעת.
מטרתה של הצעה זו היא לתרום לאיסור התרבות הפוליטית-מינהלית המסורתית והאנכרוניסטית הקיימת במדינתנו לשרת אזור חיוני זה של המדינה, שהיה מבוסס ברציפות, ומעשית במשך 50 שנה, בריבוי תוכניות, פעולות ומיזמים לא קשורים ובלתי-שיטתיים, ללא שקיפות בניהול המשאבים הציבוריים, בהיעדר מנגנונים לבחירה ויעילות בשימוש בכספים, ברוב הפעמים מותנים מוסדיים ומותאמים אישית. לכן לא משתתף, נעדר מבקרות ההנהלה, ומבלי לדאוג למידת הציות ביעילות הסיוע והגעת אוכלוסיית היעד שכביכול במקור נועדה לשרת.
המודל המוצע של מינהל מדיניות חברתית קובע, לראשונה, את יישומו ההדרגתי בכל אותן תוכניות חברתיות לאומיות (ממוקדות או מתמקדות) המתבצעות בסיקור ברחבי השטח הלאומי, וצריך לכלול גם את אותן תוכניות חברתיות. ממוקדים התואמים את תחומי השיפוט המחוזיים והעירוניים שקיימים בפנים הארץ, תוך התחשבות תמיד כתנאי חיוני לכך שהם מכוונים במפורש להתגבר או להקל על דפוסים חריפים של עוני, שוליות, אבטלה כרונית או תנאים חברתיים-כלכליים לא טובים של מגזרים או אזורים שנמצאים בתנאים נחותים או חסרי הזדמנות שווה, ביחס ל מגזרים או אזורים עם רמות הכנסה גבוהות יותר.
בכדי להבין היטב את המאפיינים העיקריים של מודל זה של ניהול מדיניות חברתית, נוח לסכם בעשרה עקרונות כלליים את הסינתזה של תוכנו והיקפו:
1. אופי מערכתי:
מודל ניהול המדיניות החברתית מתחיל מהקיום התפעולי ומגובה כדין על ידי הרשות הפוליטית, של מבנה תכנון ותיאום של כל התוכניות הקיימות או שייווצר בתחום המדיניות החברתית, כדי למנוע חסרונות, חפיפות, סתירות או סכסוכים ביניהם.
מדובר בהצלת עקרון האחדות שצריך לשרור בכל תחום הפעולה המדיני הזה, להשאיר בצד את המודל האנרכי של תכנון וביצוע פרויקטים מבודדים שאינם מגיבים לחזון משותף במסגרת יעדים, מדיניות. ואסטרטגיות שהוגדרו עבור התחום החברתי על ידי הרשויות הגבוהות ביותר שלה.
2. ריכוזיות של תכנון וניהול, אך ביזור הביצוע:
היא מבקשת לרכז ברמה הלאומית את כל מה שקשור בקביעת יעדים, מדיניות ואסטרטגיות, כמו גם בקרת תכנון וניהול, אך ביזור לרמות נמוכות יותר של המדינה (מחוזית ועירונית), כמו גם לרמת העמותות., ביצוע הפעולות הספציפיות והגעתם ותשומת הלב לסקטורים האובייקטיביים אשר מיועדים לתמוך, בשל קרבתם הגדולה יותר, ועל כן הכרתם רבה יותר.
3. תקנה ומסגרת רגולטורית המופקדת על המדינה:
אף כי בתחום המדיניות הכלכלית ניתן היה להפריט שטחים נרחבים אשר באופן מסורתי היו אחראים על המגזר הציבורי ולכוון אותם מחדש לשוק, אך בכל זאת מדובר בכוחה הלא-ניתנת להחלטה של המדינה, כל מה שקשור למדיניות חברתית.
עם זאת, יכולה להיות העברה למוסדות לא-מדיניים מסוימים של החברה (ארגונים לא ממשלתיים) ביחס לביצוע תוכניות ופרויקטים מסוימים, מסיבות קרבה, הפעלה וידע רב יותר של מגזרי היעד המדוברים..
4. מיסוד המערכת:
זה קשור לתיאור אישי של מדיניות ותוכניות חברתיות, להבטיח לא רק המשכיות וקביעות לאורך זמן, אלא גם לספק להם הכנסה מוסדית במבני המדינה והחברה.
ארגנטינה מאופיינת בכך שבמרחב הציבורי אין ספור מקרים של חוסר מוסדות בתוכניות, פרויקטים, פעולות, מדיניות, פעילויות, אשר ברוב המקרים באים והולכים עם הגורם שהעניק להם חיים.
חוסר זהירות זמני ושבריריות מוסדית מאיים על השגת יעדים ארוכי טווח. מדיניות חברתית אינה מיועדת לפקידים. גם לא מהמפלגות הפוליטיות שאליהן הן שייכות. הם עניין של מדינה.
5. יעילות השימוש במשאבים:
המשמעות היא אופטימיזציה מבחינה כלכלית-פיננסית, שימוש במשאבים המיועדים לתכניות חברתיות, מאז הרגע שהם מגיעים ממסים (או חוב חיצוני מארגונים בינלאומיים שישולמו בעתיד במיסים), הם תרומה של הקהילה כולה, ויישומה מרמז על הקרבה חלופית מבחינת עלויות הזדמנות חברתית, אותה החברה כולה כוללת.
העלות הכלכלית של פזו או דולר המיועדים למימון תוכנית או פרויקט מדיניות חברתית ניתנת על ידי כל מה שהמדינה מפסיקה לבצע לחלופין (תשתיות עובדות, למשל, או הפחתת מיסים קיימים כדי להפעיל מחדש את הייצור ואת תעסוקה במגזר הפרטי של המשק).
6. יעילות בהשגת היעדים:
יש להעריך לצמיתות את יעילות התוכניות לא רק במונחים כלכליים (שימוש אופטימלי במשאבים ומקסום שיעור התועלת הסוציאלית) אלא גם מבחינת האפקטיביות (כמותית) בהשגת היעדים שאליהם הושקעו (למשל, אחוז מתוך אוכלוסיית היעד שהייתה מיועדת להשתתף בה וסיוע אפקטיבי על ידי התוכנית המדוברת).
7. הגדרה מדויקת של מגזרי היעד אליהם יש להשתתף:
אפקטיביות התוכניות מחייבת כתנאי הכרחי הגדרה מדויקת, המשגה, הצדקה וכימות של מגזר היעד שיסייעו בכל תוכנית (הערכת פוטנציאל וביקוש בפועל), כלומר להתמקד במדויק בפרויקט מבחינת המקבלים, כולל המיקום הגאוגרפי שלה, וחלוקת המטרות הכמותיות בלוח זמנים, במהלך חיי התוכנית או הפרויקט.
8. שקיפות במערכת:
המטרה היא לבצע שיטתיות של מידע לצורך פרסומו והפצתו בהמשך, ובכך להפוך את התוכניות למוכרות ככל האפשר, לא רק מבחינת מאפייניהן, נהליהן, המשאבים המשומשים, מקורות המימון, עלויות התפעול, מגזרי היעד, קריטריונים לבחירת המוטבים וההיקף, אך גם תקשורת לחברה על השגת יעדיהם וניהול המשאבים הציבוריים עבורם.
לא מדובר בפרסום נתונים למטרות שיווק בחירות לנוכח הבחירות הקרובות (מקובל לגלות שתכניות חברתיות משמשות עדיף למטרה קטנה זו של פוליטיקה מפלגתית).
מדובר על פרסום מידע כדי לתת שקיפות לניהול כספי הציבור, וכדי שהחברה כולה תוכל לשפוט על היעילות האמיתית, היעילות, הרציונליות והיושר בביצוע התוכניות הללו.
9. השתתפות בקהילה:
מינהל המדיניות החברתית מגיע ללגיטימיות שלו עד כדי כך שהוא שוקל ומבטא את הצרכים האמיתיים של האוכלוסייה וזה מושג רק אם ישנם מנגנונים להשתתפות החברה האזרחית בכדי לתפוס את עמדותיהם ודעותיהם בנוגע לתכנון, כיסוי, ומיקום התוכניות החברתיות, כמו גם במהלך התהליך המקביל של ההחזר (משוב ועדכון) שלהן.
10. בקרת ניהול:
כל מערכת ניהול המדיניות החברתית חייבת להיות מלווה בבקרת ניהול ממוסדת, שאסור להיות מוגבלת להיבטים התקציביים, החשבונאיים והמינהליים הנדרשים על ידי חשבונאות ציבורית, אך בנוסף להם, חייבים להתקדם בעיקר ביישום מנגנונים ומערכות המאפשרים ליישם בקרה ניהולית על היעילות והיעילות שמושגת בכל תוכנית, כדי לאפשר הערכה לאחר ביצוע הביצועים שהיו לתוכניות והפרויקטים, לשיפורם ולכווןם מחדש בשנים שלאחר מכן.
