1. מציאות סוערת
אם רק נצפה בהתנהגויות האלימות בבתי הספר והמכללות שאליהם רמז העיתונות, נבין שבצ'ילה המורים סובלים מהטרדות מוסריות בעבודה, אך יחד עם זאת הם אינם מוגנים כנגד מעשיהם האלימים של תלמידים, הורים או מנהלים וניהוליים. "מחזיקים".
למי שלא מכיר את המשמעויות של הנושא "מחזיק" הוא אותו אדם, טבעי או משפטי, שקיבל אישור לנהל חינוך כחברה.
הנושא מדאיג מכיוון שההגדרה של מורה או פרופסור מרמזת על מתן תלמידים: ידע, מיומנויות וערכים. ואז עולה השאלה הבאה: איך מורה יכול להיות בעמדה לספק ערכים, אם הוא לא מכבד את זכויות היסוד? התשובה מכל נקודות המבט הולכת להיות שלילית.
2. מי שוכר מורים?
בצ'ילה ישנם שני מקורות תעסוקה למורים: המדינה באמצעות חינוך מיסוי או עירוני; והאנשים הנושאים את שמו של המחזיקים, שעליהם לנהוג "ללא מטרות רווח" בניהול פעילות זו.
אבל זה לא כך. תאגידים ויחידים פורחים על חשבון עבודת מורים בשכר נמוך וכדי למקסם רווחים מתעלמים מכל מיני אילוצים שמורים סובלים. בואו נסתכל על כמה דוגמאות:
אוניברסיטה גובה כ 150,000 $ לחודש (US $ = 535 בערך), ופרופסור מרוויח כ 500,000 $ עבור קורס של כארבעים שעות, כלומר הוא משלם בפחות מההכנסה שהשיגו 4 סטודנטים. בוא לא נאמר את מזל התגמול של המורים היסודיים ששכרם עולה על הסכום ההוא… למשרה מלאה!
העיתונות הכתובה והטלוויזיה בשנה האחרונה מעבירים מדי פעם את המצב הנורא של הטרדה מוסרית בעבודתם של מורים בכל הרמות. אכן היו עובדות ידועות בהן הותקפו מורים יסודיים על ידי הורים, הורים או על ידי התלמידים עצמם: "התוקפנות שהתרחשה בבית הספר Nuevos Castaños במחוז מאיפו השפיעה על המורה ז'קלין קורטז, שלאחר שלא חתמה בהתאם את מכסת השכר שלו הוכה באכזריות על ידי מנהל הממסד עצמו, הוראסיו הנרקז פואנטס, שאיים בשתי הזדמנויות קודמות בשני הזדמנויות קודמות בגין הנחות בלתי הוגנות על שכרם.
יום ראשון 13 בנובמבר 2005 "(google)
מקרה אחר:
חורחה פייבס, נשיא פרסומי הקולג'יו:
"למורים אין מקום להוקיע את התוקפנות של התלמידים"
דון חורחה, האם המכללה למורים ביצעה אבחנה כלשהי בנושא התוקפנות כלפי המורים?
האמת היא שאנחנו במושבות הלאומיות המאגדות מורים מכל הארץ קיבלנו באופן שיטתי תלונות רבות המגלות כי בעיית התוקפנות כלפי מורים היא מציאות.
המציאות עצמה באה לידי ביטוי כך, על פי סקר של משרד החינוך:
תוצאות עיקריות של המחקר
בכל סוגי מוסדות החינוך היו מעשי אלימות במהלך 2005.
35% מהתלמידים ו 52% מהמורים תפסו את התוקפנות כאירוע בתדירות גבוהה (כל יום או לפחות פעם בשבוע).
מהנתונים עולה כי גם אחוז ניכר מהסטודנטים שהותקפו תקפו.
45% מהתלמידים ציינו כי הותקפו, ובתמורה 38% הצהירו כי הם תוקפנים.
תקיפות פסיכולוגיות (התעלמות, קריאה בשמות או שרבוט, הקנטות, פסילה, צעקות ושמועות בכוונה לא נכונה) היו הנפוצות ביותר.
אלה התרחשו בקרב סטודנטים, אצל גברים יותר מאשר אצל נשים, בין 10 ל -13, ובמרחבים של תנועה חופשית של מערכת החינוך.
96% מהתלמידים והמורים תפסו תוקפנות פסיכולוגית במערכת החינוך.
61% מהמורים ו 83% מהתלמידים תפסו תקיפות גופניות.
32% מהמורים ו 53% מהתלמידים תפסו מעשי אפליה.
מתוך יקום הסטודנטים 45% הצהירו כי הותקפו
בעיקר על ידי סטודנט אחר (38%) ובאמצעות אלימות פסיכולוגית (43%).
30% מהתלמידים הצהירו על תקיפה פיזית.
ביחס למורים שהתייעצו, 32% אמרו שהותקפו.
24% הצהירו כי התוקפן היה סטודנט ובעיקר באמצעות תקיפות פסיכולוגיות (45%).
רק 2% הכירו בכך שהם סבלו מאלימות פיזית.
עבור התלמידים הסיבות העיקריות לתקיפה היו:
הגנה (36%)
המשחק (15%)
מקדימים אלה והידע על המתרחש בבתי הספר גורם לנו לראות מציאות רקע, מוסתרת או מוסתרת על ידי הרשויות האחראיות על אכיפת סדר העבודה השולט בעובדי חינוך.
3. מה המשמעות?
תוצאות החקירות מאפשרות לנו להעריך כי המורים והמורים אינם מוגנים במימוש תפקידיהם, אשר מטבעם, מבחינה אחת, מהותיים להתפתחותם המעצבת והמוסרית של התלמידים, ומנקודה אחרת, חיוניים. בביסוס בסיסי החברה האיתנה הזרה לאלימות הם מתנוונים להעברת ידע חלשה ואפס היווצרות מוסרית.
4. פוליטיקה ומורים
חברות החינוך, הנקראות באופן שגוי תאגידים, מאמצות חזון מפולח ודוגמטי של העולם והמציאות. מובן שאם יש מכללה או אוניברסיטה ווידוי, על המורים שלה לממש את תפקידיהם על פי "הנחיה" זו, כאשר הם חסרים לחלוטין את הפריבילגיה הנדירה של פלורליזם בחינוך.
זה מועבר לחינוך מיסוי, שכן התומכים הם התאגידים החינוכיים העירוניים המצייתים לתנאיו של ראש העיר, שרבים מהם מועשרים באמצעות תעשיה, חקלאות ומסחר ואין להם הכשרה תרבותית להנחות חינוך דמוקרטי, פלורליסטי ואנטי-אפליה בו יש להכשיר את התלמידים שלנו.
נהפוך הוא, מאותם מגדלי פיקוד שמירה נוצרים לחץ, הטרדה, פעולות של הטרדה מוסרית וכל צורות התנהגות אלימה ואגרסיבית אשר מעוותת אט אט את שורש החינוך, ומעניקה לילדינו ערכים אנטי, בדיוק אלו הם הכרחיים לקבל חברה מפלה, אליטיסטית, המוגשת במחשבה ופעולה לגורמים הקשים ביותר עבור חברה בריאה.
הטרדה מוסרית של מורים היא אחת הדרכים האכזריות ביותר לתקוף את התחושה המוסרית של החברה, מכיוון שמגזר זה מייצג את התודעה הנאורה של כל עם ומגווןו הדתי, הפוליטי, האקדמי, האתני ואחרים מתקבל בברכה בחייו ובמאפייניו האישיים של כל מחנך, המבטיח כי בתוך החינוך סגולות הסובלנות והכבוד כלפי האחר מוחזקים בחיים, תנאים הכרחיים להתפתחות טובה נטולת אלימות.
5. דרכי הטרדה מוסרית של מורים
לדעתנו, ישנן כמה דרכים או דרכים בהן באה לידי ביטוי הטרדה מוסרית של מורים:
1. מבחינת המעביד, זה עדיין הנפוץ והסוטה ביותר, מכיוון שהוא מאמצ מצב של טרור פסיכולוגי שנשמר לאורך זמן. בסוג זה של הטרדות נמצאים התאגידים החינוכיים העירוניים כמו גם התאגידים החינוכיים הפרטיים, כלומר התומכים "המפורסמים".
2. מורים סובלים גם מהטרדות מוסריות מצד הורים ואפוטרופוסים, שבאמצעות יכולת הפיקוח שלהם הפכו האשמות מופרכות לספורט, תוך התחשבות בכך שמורים כמעט ואינם מסוגלים להגן על עצמם.
3. המצב הגרוטסקי מגיע לשיאו כשמדובר באותם תלמידים שמטפלים במורותיהם ומקדמים צורה של בריונות שבדרך כלל לא נחשבים על ידי הנהלת מוסדות חינוך, מכיוון שאלו נותנים חשיבות רבה יותר להכנסה מאשר התלמיד. מייצר את זה לפקולטה שלך.
6. מסקנה
אנו מסיימים את המילים הללו בכך שציינו שמערכת החינוך בצ'ילה אימצה, מאז אובדן עקרון מדינת ההוראה, צורות מפלות, לא רק נגד תלמידים, אלא גם ומאוד במיוחד נגד מורים, פרופסורים או מורים, ויוצרת תנאים של חוסר שביעות רצון אישי. של אובדן התלהבות ממימוש תפקידיהם הרואים את החשיבות הגבוהה ביותר בכל חברה וחוסר ביטחון גופני ופסיכולוגי, מכיוון, צ'ילה כיום אינה מספקת למורים מספיק כלים בכדי לספק חינוך דמוקרטי ברבים., מדעי והומניסטי.
