כדי לטפל במושג "מוסדות חדשים" אני לוקח כבסיס את תרומותיו של DiMaggio (1983) בהן הוא מתאר זאת כתיאוריה שמבקשת להציע מוסדות סוציולוגיים. הצעה זו מטרתה, בנוסף להתרחק מחשיבה מסורתית המבוססת על הכלכלה, להסביר כיצד (ומדוע) באמצעות אילו מוסדות יוצאים בצורה מסוימת בהקשר מוגדר. הנחת היסוד העיקרית של התיאוריה, הוא טוען, היא ניתוח האופן שבו הם מתקשרים ואופן ההשפעות של מוסדות על החברה.
עמדה זו מאושרת בטקסט של Aspinwall & שניידר (2000 א ', עמ' 4) כאשר הם טוענים שבתוך הניתוח "מוסדות חדשים" מוסדות משפיעים על התוצאות. בדבריהם "מוסדות המכילים את ההטיה היחידה המובנית בסוכנים, והחברה שלהם לאורך זמן, מה שמביא לתוצאות חלוקות חשובות".
בהתייחס למוסדות במסגרת חדשה זו, ישנם פערים בין התחומים השונים במדעי החברה. מנקודת המבט של מדעי המדינה, נטען כי "המוסד החדש" מאופיין ב"יעדר המשגה ברור של מה הם מוסדות, או כיצד ניתן להגדירם "(Aspinwall & Schneider, 2000b, p.5).
מנקודת מבטם של הרציונל, מוסדות נצפים כמו (המרכיבים את המוסדות) "דפוסי שיווי משקל ארוכי שנים של התנהגות רציונלית וכך התממשו תוצאות במשחק אסטרטגי שהחברה משחקת" (2000c, p.4). לבסוף, מבחינת הסוציולוגיה "המבנה המוסדי הוא תרבותי" (…) "יש שורשים ומוסדות תרבות למעשה רואים בתרבות ובמוסדות שם נרדף" (2000d, p.5).
עבור האיחוד האירופי, מעבר לתהליך האינטגרציה הכלכלית, אנו עשויים להבחין כי למוסדות חדשים חשיבות רבה בגלל התפקיד שמוסדות בגיבוש מדיניות ומנגנוני קבלת החלטות המשפיעים על כל חברי המדינות. מדינות אלה מתמודדות עם דיכוטומיה מתמדת שבה האינטרסים, הן האיחוד הלאומי והן האיחוד האירופי, מתקיימים אינטנסיביות דינאמית. כאן המוסד החדש הופך למחשבה בעלת חשיבות רבה למחקר, הבנה וניתוח של האיחוד.
בנקודה זו, יש הטוענים כי מוסדות משפיעים על החברה באמצעות תוצאותיהם, או מצד שני, החברה משפיעה על המוסדות בכדי להועיל באופן אישי עם תוצאותיהם. מערכת שלטון זו המכונה רב-שכבתית ממשלתית, ומוגדרת כ- "מאירה את ההסתבכות האינטימית בין רמת הסמכות המקומית והבינלאומית" (Piattoni, 2009, p.168).
זה בהקשר זה של שיתוף פעולה בין-ממשלתי למוסדות מתפקדים באופן תלותי בין משתנים (משתנים עצמאיים) המשתנה בין תוצאות התוצאה, ויכול להתבסס על ערכים, רעיונות ותקנים לאומיים ברמות שונות.
בין המוסד הרציונלי, הסוציולוגי וההיסטורי
בהתחלה, אני רוצה להגדיר כל אחת מהמוסדות הנ"ל כדי להמשיך ולזהות את הדמיון והשוני בין כל אחד מהם.
אם מדברים על מוסדות רציונליים, אשר התקרבו מנקודת המבט של Hall & Taylor (1996), מוגדרת כגישה תיאורטית לחקר המוסדות בהם משתמשים בעלי עניין שונים על מנת למקסם את תועלתם.
מצד שני, בהתייחסו למוסדות היסטוריים עושים זאת מנקודת מבטו של טילי (1984), שם הוא מתייחס לזה כשיטה של מדעי החברה כדי למצוא רצפים או תבניות של התנהגות חברתית, כלכלית, פוליטית ולשנות אותה לאורך זמן. לדברי המחבר, זוהי שיטה שמבקשת למדוד "מבנים גדולים, תהליכים גדולים ולבצע השוואות ענק" (Tilly, 1984, עמ '1503).
לבסוף, תוך כדי להזכיר את המוסד הסוציולוגי, אני פונה להגדרה שניתנה על ידי Lowndes (2010) בה הוא קובע שזו דרך חדשה (מוסד חדש) העוסקת באופן בו מוסדות מייצרים משמעות ו / או מורגשים אצל אנשים שמתייחסים אליהם זה, "מתן אבני בניין חשובות תיאורטיות למוסדות נורמטיביים במדע המדינה" (Lownde, 2010, עמ '65).
בתוך שלוש הגישות המוסדיות הללו אנו יכולים לומר באופן כללי כי ההתאמות הטובות ביותר הן המוסדות הסוציולוגיים וההיסטוריים; ככל שהרציונליים חולקים על מישורים שונים של השניים הקודמים.
מבחינה מדעית, המוסד הסוציולוגי וההיסטורי דומה במובן זה ששניהם מספקים כי לקבוצות שלהם יש זהות משותפת או בהסכמה משותפת כמו התנסות משותפת / משותפת בעבר.
בינתיים, הגישה הרציונליסטית מתמקדת באינדיבידואליות מעל קבוצות.
בקריאה שנייה, עיצובים מחקריים, גישות סוציולוגיות והיסטוריות כאחד, משמשים מחקרי מקרה למציאת קשרים בין המקרים השונים, טמונה בגישה הרציונאלית באמצעות ניתוח מאקרו של נרטיבים.
אחד ההבדלים הבולטים ביותר בין גישות מתייחס לאופק הזמן. בעוד שהיסטוריים וסוציולוגיים מפתחים את עבודתם לטובת טווח ארוך, הרציונליזם עושה זאת בטווח הקצר. באופן דומה, התוקף החיצוני של השניים הראשונים גדול יותר מכיוון שניתן להכליל אותו, בעוד שלאחרונים עשויים להיות בעלי תוקף פנימי גבוה יותר, אך עמידות ירודה בגלל תנודתיות הגישה.
עם זאת, בכדי להתבונן בהם בקטגוריית תפקידם של מוסדות לפעולות אנושיות, אנו עשויים לגלות כי יש זיקה גדולה יותר בין גישות של מוסד היסטורי ורציונלי (שניהם רואים את גורם המקריות כאל גורם חשוב לניתוח), ואילו עבור המוסד הסוציולוגי הגורם החשוב הוא בעיקר אילוץ תרבותי.
בכל הקשור להיווצרות העדפות, ההיסטורי והסוציולוגי כאחד, התהליך האנדוגני מתוגמל בעוד הגישה הרציונאלית מתגמלת את אקסוגני למודל או להחלטה כמאמנת העיקרית להעדפות.
ההתייחסות ליצירת מוסדות מוצגת מבחינתי הקטגוריה היחידה בה נבדלות בבירור שלוש הגישות. לגבי המוסדות הסוציולוגיים, המוסדות עוקבים אחר גורם התפתחותי; מדי פעם שינויים פתאומיים הנגרמים על ידי אירועים או פרשנויות חדשות. ביחס ל"היסטורי ", מוסדות נובעים מהמשלחת והם בעלי מאפיין של פוטנציאל להתרחבות.
לבסוף, יצירת מוסדות בגישה הרציונאלית מבוססת על דילמה קולקטיבית ככוח דינאמי.
בסופו של דבר, אם מדברים על ההתפתחות ההיסטורית של המוסדות, כולנו מראים גבולות בהשוואה לאחרים. המוסד הסוציולוגי מציע כי התפתחות המוסדות היא תוצר של עיבוד קוגניטיבי וזיכרון של אירועים נפוצים. באשר למוסדות היסטוריים, התפתחות המוסדות מתרחשת כתוצאה מתהליכים מותנים התלויים בחוויה שלהם, ותוצאותיהם. בשני המקרים אנו מדברים על התהליך מאחור לפנים או מהעבר להווה.
בשינוי רעיוני מרכזי, או לפחות גדול יותר משני המקרים לעיל, המוסדנות הרציונאלית מסבירה את התפתחות המוסדות סביב תהליך המשא ומתן ומבוססת על בחירה אבולוציונית; כלומר, תהליך תלוי במרדף אחר רווח מרבי ולא כתוצאה מתהליכי עבר.
הפניות
- Aspinwall, MD, ושניידר, G. (2000). אותו תפריט, טבלאות נפרדות: המוסד מפנה את מדעי המדינה ואת חקר השילוב האירופי. כתב העת האירופי למחקר פוליטי, 38 (1), 1-36.DiMaggio, PPW 1983. כלוב הברזל עבר ביקורת מחדש: איזומורפיזם מוסדי ורציונליות קולקטיבית בשדות ארגוניים. נדפס מחדש בפ. דימג'יו. & וו. פאוול. המוסדות החדשים בניתוח ארגוני, 63-82. Hall, PA, & Taylor, RC (1996). מדעי המדינה ושלושת המוסדות החדשים *. מחקרים פוליטיים, 44 (5), 936-957.Lowndes, V. (2010). הגישה המוסדית 'תיאוריות ושיטות במדע המדינה', ד 'מארש, ג' סטוקר פיאטוני, ש '(2009). ממשל רב-ברמה: ניתוח היסטורי ומושגי. שילוב אירופי, 31 (2), 163-180.Tilly, C. (1984). מבנים גדולים, תהליכים גדולים,והשוואות ענקיות. ניו יורק: ראסל סייג '. 1993. המהפכות האירופיות, 1492-1992.
