בימינו הפכו חשובים לתכנון ושאר התהליכים הניהוליים של חברה. בכל יום מושקעים כסף רב בכך שהם הטובים ביותר בענף בו כל אחד התמחה והדרכים בהן כל חברה מבקשת להקדים את המוצרים המוצעים מעניינים.
עם מלאי חנויות המכולת הקמעונאית, המשתתפים הקטנים (האופייניים לפחות למקסיקו, חנויות מכולת קמעונאיות) שהיו במושבות הפופולריות והלא כל כך פופולריות (הבנת 'פופולרי' כמעמד הביניים ו אמצע תחתון), שם החוויה העתיקה הראתה לנו שיעורים יקרי ערך רבים מכמה נקודות שאבדו היום בכל הקשור לשיווק, מכירה, ייצור, התקשרות ועוד דברים רבים אחרים שבהם מוקדשת תשומת לב אמיתית או לא ממש.
כדי להתחיל, אני מעיר על משהו שלמדנו במהלך לימודינו במכללה ובקריירה.
- מישהו הזכיר לנו פעם סוג של עיקרון שנקרא "חזרה לבסיסי" או אמר בספרדית "חזרה לבסיס". זה, פעמים רבות, כאשר החברה גדלה ומחפשת שיפורים חדישים, הם שוכחים מדוע הם צמיחו. דוגמא לכך היא טקריה. בהתחלה הבעלים רצו למשוך לקוחות ולהכניס הרבה בשר לכל טאקו. ואז החלו דאגות לגבי כסף רב ככל שהן השתפרו והיו יותר לקוחות. אז הרוטב הפך למים, לטאקואים היה מעט בשר והם נהיו יותר כמו טאקו בצל מאשר בשר וכו '. הנקודה הראשונה היא לזכור שאם משהו עשה לנו טוב, עלינו לנסות לשמור עליו כך שלקוחות אלו ימשיכו למשוך יותר.עיקרון המוזכר בין החוכמה הפופולרית (איננו יודעים אם יש פרנסה בעניין) הוא שכל לקוח ימשוך אליו חמישה לקוחות נוספים לעסק שלנו ועם זה אנו עוברים לנקודה הבאה. חברות היום מנסות למשוך את תשומת ליבנו של לקוחותיהם. עם פרסומות מרהיבות, תעמולה בסגנון של חברות משקאות קלים רב-לאומיים של קולה וכדומה, אך מעט לא היה אכפת להן מהמושג "מה הלקוחות שלנו רוצים?" היום הם מציעים לנו את מה שיש להם, אך כשהם התחילו, חברות רבות רצו לרצות את השוק הסמוך שלהן והתמסרו לעשות לימודים. נדבר על זה בנקודה הבאה. ואז הם פשוט התעניינו בשוק שלהם. אני זוכר חלק מההיסטוריה של חברת המחשבים שהורכבה. כפי שמסופר במגזין עם תפוצה עולמית, הבעלים,זה התחיל את עבודתו כאשר ענקית המחשבים של שנות ה -80 חלה בירידה וניצלה חלקים לבניית מחשבים אישיים המותאמים ללקוח. בעיר הולדתי טוקסטה גוטיירז, צ'יאפס, היה נציג בעונה אחת. היום לא ראיתי זאת שוב, אך ידוע גם כי הבעלים מכר את החברות שלו בעסקה של מיליון דולר ואי אפשר לדבר על איכות המכונות הללו כבר, מחקרי שוק של היום כבר מבוצעים בכוונה. לראות את העדפות הלקוחות כלפי מותג מסוים ואת הטעם שלהם למוצר מסוים. יש מעט מאמץ וכסף, מדוע כן, זהו חלק יקר מהתהליך, בבחינת מה השוק שאליו אנו מנסים להגיע באמת צריך, יהיה זה מקומי, ממלכתי, לאומי או גלובלי.מסיבה זו מבוזבזים גם משאבים שניתן להשתמש בהם לטובתם המרבית. ועם זה אנו עוברים לנקודה הבאה: פעמים רבות כאשר אנו רוצים לפתוח עסק אנו מחפשים את האופציות הקיימות בשוק האופנה והדבר היחיד שמושג הוא להרוות את השוק עבור אותו מוצר עם הפחתה רגילה במחיר ולכן מעט מאוד מרווח של הרווח במוצר המדובר. ליד האגמים שבהם אנו גרים, עיירות צ'יאפס, מקסיקו, יש לאנשים רבים כמה עצי פרי בפטיו שלהם. הרבה ממה שהם עושים זה לנצל את זה בעונה המקבילה ולמכור אותם מחוץ לבית שלך, בפתח. הרווח הוא רחב, מכיוון שאין הוצאות השקעה משמעותיות ולכן עסק סביב.זה יכול לתרגם לשוק גדול יותר אם אתה מכיר את המקום שאתה נמצא בו ואת התועלת שאפשר להפיק מהמשאבים הסמוכים שיש לנו. אדם נהדר אמר פעם לבנו: "אני לא הולך קנה את הכלב הרועה הגרמני הזה כי הוא גדול מאוד. זכור בן שהכלב הגדול הוא חשבונות גדולים ". הילד למד את הלקח… והשיג את הכלב שלו. חברות גדולות היום החליטו להתעלם מעקרון זה ורוצות להשיג מרווח רווח רחב מאוד, אך שההשקעה שלהן מינימלית. יש סיפורים רבים על בית מרקחת שהתחיל את פעילותו בעיר שלי, אבל משהו אם זה נכון הם התחילו מודול חדש של בתי מרקחת וצמח במהירות. ברגע שהיה להם המשאב לפתוח אחד, הם עשו את זה עם כל המשתמע מכך.בתי מרקחת אחרים שמוכרים מוצרים דומים עשו את אותו הדבר. בהתחלה הכל היה השקעה. לבוסים הבכירים לקח זמן רב לראות רווחים רבים, אך ההמתנה השתלמה. כיום הן שתי רשתות בתי המרקחת הגדולות במקסיקו וכמה מקומות בעולם אליהם הגיעו. ואם כבר מדברים על השקעה, יש משהו שחברות לא רוצות להשקיע בו הרבה וזה אחד הנכסים החשובים ביותר בהם חברה: המשאב האנושי. בתחילה, מרבית החברות לא מבצעות תהליך בחירה בריא, יתר על כן, הן אפילו לא יודעות היכן מתחיל שלב הגיוס או היכן מתחילה הבחירה האמיתית. חברות לאומיות כמו בנק, נציג של משקה קל ואצל רבים אחרים, מודעים לכך באמצעות ביצוע תהליך טוב בהעסקתם.עם זאת, כמו בכל דבר, יש גרגר שעועית באורז: החלק הפסיכולוגי בעניין זה. אנו שוכרים את הצוות מבלי להבין אם הם באמת רוצים להסתבך עם החברה או אם זה רק בגלל שהם "משלמים טוב" שם ואנחנו הולכים עם עצם העניין הכלכלי והמעט בהתפתחות שלנו כעובדים ומשם כל הבעיות של החברה מתחילות. אגב מהעובדים, הנקודה הבאה: ברגע שיש לנו את הצוות, רוב הבוסים (לא המנהיגים האמיתיים) שוכחים להמשיך ולהשקיע בצוות שלהם. ברגע שהם יתקבלו לעבודה, אנו נותנים לצמיחה והעניין שלהם בחברה להיות שלהם ולא של החברה. אמנם זה נכון, על העובד להיות בעל מוטיבציה אישית להשתפר ולצמוח, על החברה לשים גם את האלמנטים והכלים לגרום לעבודה זו.למרות שזה מרמז על השקעה, יהיה זה בזמן, בכסף או במאמץ מצד שניהם. בסופו של דבר כולם ירוויחו מהם והעובדים עצמם יהיו נאמנים לחברה וידחו "צייד ראש" (בתרגום מילולי 'צייד ראש', אשר מתייחס לתחום התאגידי לאותם אנשים שמוקדשים למצוא כישרון בתחומי החברה השונים על מנת לנצל את העובדה שהחברה הכשירה אותם וכי מי שמבקש את שירותיהם כבר לא צריך להשקיע בזה. רע, אך רבים מסתנוורים מההצעות הכלכליות המוצעות להם, ומותירים אותם רע עם קודמותיהם. הבוסים והרווחת מוניטין רע בשוק העבודה). נקודה מרכזית בניהול היא הלקוחות. לא רק בגלל מה שכבר הזכרנו, אלא בגלל הטיפול שקיבלה החברה.פתגם יפני ותיק, בפרפרזה, אומר: "מי שרוצה להקים חנות צריך גם לשים חיוך על פניו." יש מקרים רבים ששרת שינה את הקמתו בגלל תשומת לב לקויה. ורבים הם גם הפעמים בהן המלצתי על המסעדה, החנות, התיאטרון, האדם וכו ', כך שאנשים ישתתפו איתם, מכיוון שתשומת הלב הקפדנית שלהם, הדרך שלהם לקבל מוצר ומוצר משלהם מדברים על איכות ומחויבות שיש לך גם עם הלקוחות שלך וגם עם הלקוחות העתידיים שלך. יצוין עם זה את הסיבה לצורך להשקיע במשאבי אנוש, כפי שצייננו קודם, מכיוון שהם יהיו הפנים של לקוחותינו וזה יבוא לידי ביטוי באותו יחס טוב שעובדינו יעניקו.הייתה לנו דוגמא לכל האמור לעיל במסעדה ידועה (מבין הרבים בסן קריסטובל דה לאס קאסאס, צ'יאפס), פעמים רבות הגענו לשירות הטוב, האווירה הטובה והמיקום. אבל בדיוק ביום שהבאנו כמה אורחים, הטיפול היה נורא, הם לקחו זמן לתת לנו אוכל ומספר גדול של אוכלים שונים בשירותם. בסופו של דבר היינו מאוד נסערים עם זה והמלצר בא להציע לנו התנצלות רחבה מאוד ונתן לנו 10% הנחה על הצריכה שלנו. אותו פרט פשוט, להתנצל ולהציע הנחה מייצגת על המחסור (אפשר לומר שהוא לא הסיר את הטרחה לחלוטין. אולי 20%, בכל מקרה). בסופו של יום זו מסעדה שאני ממשיכה להמליץ עליה מכיוון שהם שואפים לספק את אחד משירותי האוכל הטובים ביותר שהיו לנו אי פעם.ומכיוון שאנחנו מדברים על ניהול חלקים שונים, יש משהו שרבים מהיזמים שוכחים או מגזים. בתוך התהליך הניהולי ישנו חלק שנקרא Control, שלא תמיד ניתן לו תשומת לב נאותה. בחברה בה אנו עובדים, הבוס אמר כי "אנו צריכים לשמור על שליטה טובה" והאיש לקח זאת ברצינות רבה: כל שבוע הוא העריך את הצוות וגרם לנו למסור דיווחים יומיים על התהליכים שבוצעו באותו יום. אנו מאמינים כי אין צורך להזכיר כי לחברה זו הייתה תחלופת עובדים מוגזמת, רבים מהם נלחצו, אחרים פשוט התפטרו או עזבו את החברה ללא הודעה מוקדמת. בחברה אחרת הבקרות היו בכל סמסטר והיו שונות מאוד מוגזמת בין הדו"ח האחרון לדו"ח הנוכחי.על כל חברה לגבש את תקני הבקרה הנכונים והנדרשים שלה בהתאם לפעילותה והביקורות שלה חייבות לעבור מדי חודש לרבעון. שליטה רבה מדי גורמת לך להיות חולה, אך מעט מדי יכול לסכן את החברה. גם זה ידרוש השקעה, אך בטווח הבינוני זה שווה את זה. נדגיש כי זה של פקדים כאשר הם מיושמים על הצוות, יהיה לראות כיצד לתמוך בהם כדי לשפר את הביצועים שלהם, ולא רק לגעור ולזלזל במאמץ. זה אומר עקרון: "אם הבעיה שלך נובעת מהמרכיבים או הכלים, תגיד לי ואני אספק לך. אם זו הגישה שלך, אז אני לא יכול לעשות הרבה כדי לעזור לך. " זה אחד הערכים של ביצוע בקרות. והצוות מרוויח ועוזר להם לצמוח וההמלצה הסופית. אם כל האמור לעיל נכשל, הרס את העסק שלך. אני יודע כמה זה נשמע מטורף,אבל זה מרמז שיהיה צורך לבצע ביקורת מנהלית, ניתוח SWOT וכל מה שצריך כדי לראות מה אנחנו עושים לא בסדר ואם לא נצטרך ייעוץ מיוחד, שהוא להשקיע שוב, אך הפעם מתוך מודעות ל בידיעה שאיננו קשורים באי-תקנה ועלינו לשקול בזהירות רבה יותר את הנקודות שהוזכרו לעיל.
הקמת עסק תמיד תהיה קשה. תמיד תהיה לנו בעיה. אך בעוד אנו באמת שואפים להשתפר בכל התחומים, כולל הטיפול האישי והידידותי שלנו, אנו נגיע לצמיחה בריאה ומתמדת בחברה שלנו, שבעתיד תועיל לנו ותהפוך אותנו לאחת החברות המוצקות ביותר. ועקבי בשוק.
