קולומביה נוכחת לראשונה בתולדותיה באשראי מגירה והסכם תשלומים עם קרן המטבע הבינלאומית. הטענה בה משתמשת הממשלה לשם כך היא שההסכמים עם סוכנות זו מקלים על השגת משאבי אשראי אחרים מגופים רב-צדדיים או מבנקים בינלאומיים וחתימת הסכמים מסוג זה מגבירה את אמון המשקיעים הבינלאומיים, הן אלה שמשקיעים ישירות בארצנו, והן אלה הרוכשים אג"ח קולומביאניות.
העובדות מראות לנו שלמרות חתימת הסכם זה אמון המשקיעים הבינלאומיים פחת, עובדה שבאה לידי ביטוי בדירוג הסיכון שהוקצה לאחרונה למשק הקולומביאני, ואשר מראה בבירור כי אמון אצלנו זה פחת.
המציאות מאוד פשוטה: בכלכלה במיתון לא ניתן לצפות לרווחים מהסוכנים שמשקיעים בעולם, קולומביה אינה מדינה מושכת להשקעה ואם נוסיף לעובדה זו את בעיות האלימות וחוסר הביטחון. נגלה כי קשה לשנות את המציאות בטווח הקצר.
ההימור של הממשלה הנוכחית, פשוט עובר הפחתת הגירעון הפיסקאלי, יישוב חוסר איזון חיצוני וצנע בהוצאות הציבוריות, תוך השארת נאיבית את משקל ההפעלה הכלכלית למגזר הפרטי, שהוא חלש וממילא "אליטיסטי" », במובן זה שאם תהיה התאוששות תעשייתית, פירותיה יישארו במעט מאוד ידיים מכיוון שהקנה המידה הכלכלי לא נותן כל כך הרבה קולומביאנים מובטלים.
לפיכך, קולומביה בסופו של דבר הולכת לאלה שעודדו אותנו בנאומי כלכלה פתוחה, שאמרו לנו ששגשוג וצדק יבואו מפתיחת השווקים שלנו וניצול הכלכלה העולמית. כיום אנו מגלים שהעשור האבוד של כלכלתנו לא התרחש בשנות השמונים, הוא התרחש בשנות התשעים, כל התאוששות כלכלית שוטפת תהיה להגיע לרמות העושר שהיו לנו בתחילת העשור לפתיחה כלכלית.
אופי ההסכם וסעיפיו העיקריים:
תזכיר המדיניות הכלכלית הבסיסית של ההסכם הוא מסמך של יותר מארבעים נקודות בהן הרקע, ההתחייבויות, הצרכים וצורות האימות של המדיניות הכלכלית של הממשלה להגן על הכלכלה הקולומביאנית מפני התקפות ספקולטיביות ו הימנע ממתן התשלומים לשמירה על אמון בינלאומי של הכלכלה.
ההסכם הוא התחייבות לתשלום שבאמצעותה קולומביה מסכימה להתאים את חגורה בתמורה לא להיענש בינלאומית
1. רקע:
על רקע התזכיר, הביצועים הטובים של הכלכלה הקולומביאנית לטווח הרחוק, המוערכים בממוצע מעל 4% לשנה בממוצע, הידרדרות המצב הפיסקאלי בגלל חובות ההוצאות שהביא הפתיחה הכלכלית ו הידרדרות המצב הכלכלי המיוחסת לזעזועים החיצוניים השונים שספג הכלכלה, כולל המשבר באסיה שגורם לחצים על שער החליפין, ומיתון קשה מאוד בכלכלה כולה.
2. מדיניות מקרו-כלכלית ופיננסית:
היעדים שקבע ההסכם הם:
ל. מקם את הכלכלה בדרך של צמיחה כלכלית חזקה ומתמשכת עם ירידה באינפלציה.
ב. הגן על קבוצות פגיעות (עוני, אבטלה וכו ').
ג. אפס את צמיחת התוצר הריאלי בשנת 2000 ל -3% והגדיל אותו לכ -5% בשנת 2002, תוך הפחתת האינפלציה מ -10 ל 6 אחוזים.
ד. הגדל את ההשקעה המקומית ואת החיסכון הלאומי.
המדיניות הפיסקלית תהיה:
ל. השג הפחתה משמעותית ומתמשכת של הגירעון הפיסקלי בטווח הבינוני.
ב. בצע רפורמות מבניות כדי להימנע מהוצאות ציבוריות מוגזמות
ג. הימנע מהעלמת מס
ד. בצע בקרה קפדנית על הוצאות שאינן תשלומי ריבית. (אם נצפה בזהירות בנקודה זו, המציאות היא להגן על הון זר גם על חשבון ההוצאה המקומית).
ו. שמור במונחים ריאליים על ערך הכספים שיועברו לממשלות מקומיות במסגרת הסכמי חלוקת ההכנסות הנוכחיים של המדינה.
פ. קבע מעקב רבעוני אחר ההתקדמות.
המדיניות המוניטרית תהיה:
ל. לעמוד ביעד האינפלציה.
ב. השתמש בפעילות בשוק הפתוח ובצמיחת הבסיס המוניטרי כיעד ביניים לניהול מדיניות מוניטרית. (פירושו: שימוש בשוק ההון כדי להסדיר את שטף הכסף, ולא את הנושא).
ג. שחרור להקת החילופים.
המגזר הפיננסי:
ל. נקוט צעדים להגנת המגזר הפיננסי.
ב. לייצר את הקרן האגררית ולהקים את הבנק האגררי.
ג. תהליך ארגון מחדש והפרטה של הבנק הציבורי.
מדיניות מגזר חיצוני:
ל. הגדל את היצוא הלא מסורתי
ב. התחייב למשטר הסחר החופשי.
ג. ניהול אחראי של חוב חיצוני
רפורמות מבניות:
ל. רפורמה במערכת הפנסיה בקולומביה.
ב. שנה את משטר הביזור.
ג. הפרטה.
ד. רפורמת מיסים.
ו. לחזק את משטר ההשקעות הזרות.
פ. רפורמה בעבודה.
מבחינת התפתחות חברתית, בולטת תחזוקת המסילה, הכבישים המהירים וקווי הרכבת והמאמצים להשבת ציר הקפה.
לסיכום:
ההסכם משקף את אותן מדיניות שחלה בתהליך הפתיחה המגנים על הון זר, כדרך היחידה לשמור על אמון במשק וכפי שנאמר קודם:
"זה מייצג דם, זיעה ודמעות עבור הקולומביאני המצוי, שצריך לשתף פעולה באופן פעיל בפתרון המשבר."
השאלה שהיינו יכולים לשאול את עצמנו היא כדלקמן: עד מתי נראה את פירות ההתאמות הללו?
התשובה הברורה תהיה: רק עד שאינטרסים חיצוניים ישמחו לראות את מה שנותר לנו.
